מנחימוב נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.התובע הגיש בקשה לפסילת ראיות שהוצגו על ידי הנתבעים כממצאיו של חוקר פרטי מטעמם, רומן גנקין (להלן: "מר גנקין"). המבקש מבקש כי יפסלו ממצאי חקירתו, קלטת החקירה וכן תצהירו של מר גנקין, ויקבע כי הללו אינם קבילים כראיה מאחר והושגו תוך פגיעה בפרטיותו של התובע, והפרת תקנות חוקרים פרטיים; בלא שהציג החוקר את עצמו כחוקר פרטי במהלך השיחה עם התובע ותוך התחזות לאחר, הטעיה, תחבולה והצגת מצגי שווא כלפי התובע בניגוד לחוק.

2.הנתבעים מתנגדים לבקשה. לדידם, הפרשנות שמעניק התובע לתקנות חוקרים פרטיים הנה מרחיקת לכת, המאיינת את יכולתם של חוקרים פרטיים לבצע מלאכתם. למען הזהירות, טוענים הנתבעים כי גם באם ייקבע כי הפר החוקר את תקנות החוקרים, אין בכך כדי להשפיע על קבילותה של החקירה אלא לכל היותר על משקלה, שכן דוקטרינת "פירות העץ המורעל" אינה חלה בדין הישראלי. מוסיפים לטעון הנתבעים, כי החוקר לא הציג כל מצג שווא של "הזדמנות עסקית ואפשרות לשיתוף פעולה.." החוקר לא עשה שימוש באמצעים לא כשרים להשגת המידע, לא הבטיח הבטחות כלכליות ולא לחץ בשום צורה על התובע. עוד טוענים, כי לא הייתה כל פגיעה בפרטיותו של התובע במהלך החקירה וממילא עומדות לחברת הביטוח ולחוקר ההגנות הקבועות בסעיף 18 לחוק. עקרון גילוי האמת הוא בבסיס המשפט הישראלי הנותן לו עדיפות על פני ערכים נוגדים.

דיון

3.סעיפים 3,5(3) לתקנות החוקרים הפרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית) תשל"ג- 1972 (להלן: "תקנות חוקרים פרטיים") קובעים כך:

3.בלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר התחזות –

(1)חוקר פרטי לא יציג את עצמו, בין במלים ובין בהתנהגות, כשוטר, כפקח או כעובד ציבורי אחר כמשמעותו בחוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957;

(2)חוקר פרטי לא יציג עצמו כבעל מקצוע הטעון רשיון על פי חוק, אלא אם היה לו אותה שעה רשיון כאמור;

(3)חוקר פרטי לא יתחזה כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו.

...

5.חוקר פרטי ישתמש בתיאור מקצועו, לכל מטרה וענין, במלים "חוקר פרטי"; השימוש במלה "חוקר" בלבד או בתוספת שם תואר אחר - אסור.

4.סעיף 3(3) שעניינו איסור התחזות אסורה, קובע כי על חוקר פרטי חל איסור להתחזות כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו. בענייננו, החוקר הפרטי בשום שלב לא התחזה לשליחו של אדם מסוים או כמי שפועל מטעמו. עוד אין חולק, כי החוקר לא הציג עצמו כשוטר, פקח או עובד ציבור אחר או כבעל מקצוע הטעון רישיון. למקרא התמליל עולה, כי החוקר לא יצר אצל התובע כל מצג שווא של הזדמנות עסקית כטענת התובע (וממילא השאלה אם כל מצג של הזדמנות עסקית מהווה התחזות אסורה טעון הכרעה לגופו).

5.אשר לפרשנות שמציע התובע להוראת סעיף 5 לתקנות חוקרים פרטיים הנ"ל ולפיה חלה חובה על חוקר פרטי להזדהות כחוקר פרטי בבואו לדלות המידע מהתובע, אין בידי לקבל פרשנות זו. פרשנות זו מאיינת כליל את האפשרות לערוך חקירה באופן סמוי, ומעקרת מתוכן את כל עיסוקם של החוקרים הפרטיים כליל. ככל שרצה המחוקק לאסור על ביצוע חקירה באמצעות חוקר פרטי היה קובע זאת מפורשות אך הוא לא עשה כן (להפך החוק מתיר את העיסוק במקצוע זה- בכפוף לתנאים הקבועים בחוק). קריאתו של סעיף 5 על רקע מכלול תקנות חוקרים פרטיים והוראות החוק, וגם לכשעצמו מובילה למסקנה, כי מטרתו לקבוע חובת הדיוק בתיאור מקצועו של חוקר פרטי. כך, חוקר פרטי המשתמש בתיאור מקצועו, ישתמש במילים "חוקר פרטי" כאשר השימוש במילה "חוקר" או בתוספת שם תואר אחר- אסורה. ואולם אין מטרתה להטיל חובה על חוקר פרטי להציג עצמו, ולרבות במסגרת חקירה סמויה כחוקר פרטי, שאז חקירתו ריקה מתוכן.

6.בענייננו נחה דעתי, כי החוקר לא פעל תוך שימוש בהתחזות אסורה להשגת המידע אותו דלה. החוקר ניהל שיחה חופשית עם התובע אשר ניהל עסקיו ברשות הרבים והמידע אותו דלה נמסר לו במהלך ענייניו הרגיל ושגרתו של התובע. התשובות אותן סיפק התובע לשאלותיו הן תשובות אותן היה מספק לכל עובר אורח המתעניין בעסקיו ולא נעשה כל שימוש באמצעים בלתי כשרים על מנת להשיג את המידע. החוקר, כשיצר מצג אצל התובע כי הוא מעוניין בפתיחת עסק, לא התחזה לאחר. השאלה אם בפועל התכוון או לא התכוון החוקר לפתוח עסק אינה משנה את המסקנה כי הוא לא נקט בהתחזות אסורה. ויודגש, המצג שנוצר אצל התובע הוא, כי הנו מנהל שיחה עם אדם זר לחלוטין בענייני דיומא, וכלל לא הוטרד בשאלת מיהות האדם שעומד מולו. החוקר כאמור לא התחזה לעובד ציבור או גורם כלשהו שעשוי ולו להקים חשש להפעלת לחץ על התובע לשם קבלת המידע. להפך, החוקר לא נקט בזיהוי כלשהו. החוקר אף לא נקט באמצעים בלתי כשרים על מנת להיכנס לחצריו של התובע וכל השיחה נערכה כאמור ברשות הרבים במהלך שגרתו של התובע. מכלל טעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה כי המצג אותו יצר החוקר אצל התובע הוא בגדר הסביר והמותר במסגרת עבודתו כחוקר פרטי;

7.יוער, כי גם שבב המידע הכוזב אותו מסר החוקר, כי סבתו מתגוררת בסביבה, אין בו כדי לשנות מסקנה זו. ראשית, מדובר במידע שנמסר לקראת סוף החקירה ושנית מדובר במידע שאינו רלוונטי ונמסר אגב אורחא. מטעמים אלו נחה דעתי כי החוקר ביצע את עבודתו בסבירות ומבלי שנקט בהתחזות אסורה להשגת מידע.

חוק הגנת הפרטיות והגנותיו

8.התובע טוען לפגיעה בפרטיותו בניגוד להוראת סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") וכמשמעו בסעיפים 2(1), 2(9), 2(10) לחוק כך:

2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(1)בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;